“נו, אמא, מה קורה? מחכה לסיפור השבוע לבלוג שלך” כך הבת שלי, שבנוסף לכל העיסוקים שלה, לקחה על עצמה גם לנהל לי את האתר ואת הבלוג. היום כבר יום שלישי, אמנם פעמיים כי טוב אבל בתכלס – חצי שבוע כבר עבר והיא ממתינה בנימוס ובסבלנות. זה לא שאין לי מה להגיד. תמיד יש לי מה להגיד… זה בדיוק – יש לי יותר מידי מה להגיד ואז נכנס לפעולה “המוח ההגיוני” עם השיפוטיות והביקורתיות. זה שיודע הכי טוב מה נכון ובעיקר מה לא נכון ומטריף אותי בפטפטת שלו. אז בסוף אני שותקת. לא הבחירה הטובה ביותר אבל הנוחה ביותר. המקום שהכי נוח להתחיל בו הוא גם הקרוב ביותר – הבית. הבית שלי זה האיש שלי. החבר הכי טוב שלי. זה שמקבל אותי כמו שאני, שאוהב אותי ללא תנאי ומכיל אותי עד בלי די. במשך כל השנים שאנחנו ביחד ובעיקר מאז שפניתי לתחום הטיפול הרפלקסולוגי, הוא הבהיר לי כבר מההתחלה שלא נהנה מטיפול בכפות הרגליים. אל תשאלו אותי איך דבר כזה יכול להיות כי רוב האנשים היו מוכנים להחליף איתו. לחיות עם רפלקסולוגית ולהגיד “לא” לטיפולים? מוזר. אני למשל, מוכנה לקבל טיפול כל יום… מהיכרותי אותו, זה לא מוזר בכלל. אני חיה עם איש שאוהב ונהנה לתת. תנו לו לתת ולעשות למען האחר, וראיתם אדם מאושר. וכאן בדיוק הוא “נופל”. אוהב ויודע לתת אבל לא יודע לקבל. פשוט לא מבין את הקונספט של לקבל. כבר אמר לי שאם לטפל בכפות הרגליים שלו יביא לי תועלת בצורה כלשהי, מוכן לטפס למיטת הטיפולים ולהקריב את עצמו (קצת “פולניה” אבל באמת מתכוון לזה). בשבוע שעבר החלטתי לנצל את טוב ליבו וביקשתי שיקריב למעני את כפות הרגליים שלו. ברגע אחד התייצב על המיטה, מוכן “לסבול” למען אהובתו. הסתכלתי מפה, הסתכלתי משם, מיששתי, לחצתי, דחפתי ומשכתי והבנתי שמה שאני רואה לא תקין. לא דרמה, לפחות לא בשלב זה, אבל כשאני רואה את אזור כרית כף רגל ימין מאוד בולטת החוצה לעומת כרית כף רגל שמאל, ברור לי שיש כאן עבודה לעשות. משחקים כאן כמה אספקטים. ברמה הפיזית, כשהכרית מובלטת החוצה, הגידים והשרירים בגב הכף מתכווצים, ואכן כאב לו כשנגעתי שם. זה לא אני המצאתי. זאת עובדה פיזית פשוטה. עוד ברמה הפיזית – בכרית כף הרגל משתקפים הלב, הריאות ובצד – הכתף. לפני שאמשיך – קצת הבהרה. כף הרגל שלנו מחולקת לארבעה אלמנטים: העקב זאת האדמה, מרכז הכף זה המים, הכרית זאת האש והאצבעות הן האוויר. כל אלמנט עם התכונות שלו, מעבר לאברים שהוא מייצג בגוף. הכרית, שמייצגת את האש, זוהי העשייה שלנו. תחשבו רגע על האש: אדומה, חמה, מכלה, רוחשת ונמרצת, שכאשר באיזון היא תורמת לעשייה המאוזנת שלנו. כאשר בעודף, היא שורפת. צד ימין שלנו מסמל את הנתינה וצד שמאל את הקבלה. עכשיו, אם אחבר את הנתונים הפיזיים לגבי כרית כף רגל ימין של האיש שלי, שהאש שלו בולטת, לנתונים הרגשיים: הוא בעודף, אין איזון בין הנתינה לקבלה. המצב מראה על עודף נתינה. הוא יודע רק לתת וכמעט לא יודע לקבל. זוכרים? יסכים לקבל טיפול רק אם זה יביא לי תועלת. מבחינתו טיפול זה לא קבלה. זאת נתינה. נו, ריבונו של עולם… תנחשו במה הוא עוסק? בטיפול וסיוע לאנשים מבוגרים. שיא הנתינה של הלב. ולמה אמרתי שבינתיים זה עוד לא בעיה? זוכרים שהכרית מייצגת את הלב והריאות? אם לא נאזן אותו, בעתיד עלולה להתפתח בעיה בלב, וכתוצאה מהעיוות גם הכתפיים כפופות ובית החזה קצת מכווץ אז גם הנשימה לא משהו… הודעתי לו חד משמעית שמעכשיו יש לנו פגישה שבועית לטפל בעודף נתינה ולאפשר לגוף לחזור לאיזון שלו. הוא הסכים להקריב…
שבוע טוב, שלכם, נועה
