בקורס ביו-אורגנומי האחרון, נוצר קשר מאוד חזק בתוך הקבוצה, ואנחנו נפגשות כל חודשיים בערך להחליף חוויות ומידע, לחזק ולהתחזק וסתם לשמוח אחת עם השניה. את המפגש האחרון אני אירחתי בביתי ובתוך כל המולת השמחה הנייד שלי צלצל. קצת היססתי אם לענות או להתעלם ומשהו בי דחף אותי לענות. בצד השני של הקו דיברה בחורה צעירה, אמרה שקיבלה המלצה עלי לטיפול רפלקסולוגי במטרה לזרז לידה. לרגע נעצרה ושאלה אם נוח לי לדבר באותו הרגע. פרשתי לשקט של חדר השינה ועודדתי אותה להמשיך לדבר. הבחורה, שנקרא לה בשם טלי, סיפרה שהיא בשבוע 40 להריונה, חיפשה מטפלת רפלקסולוגית לזרז את הלידה ושאלה אם אוכל לעזור לה. “בוודאי שכן” עניתי לה, מתחילה לעבור במוחי בקדחתנות על הלו”ז הצפוף שלי באותו השבוע, מנסה למצוא שעה פנויה כי היה לי ברור שזה נושא שאינו סובל דיחוי. הזמנתי אותה ליום המחרת בערב והיא כמובן נענתה בשמחה. למחרת בערב נכנסה טלי לקליניקה – בחורה צעירה עם בטן יפה בהריון ראשון. אחרי היכרות ראשונית, לאור העובדה שמעולם לא היתה בטיפול רפלקסולוגי, ומכיוון שהיה ברור שזה לא הזמן הנכון ל”הפתעות”, הסברתי לה מה אני הולכת לעשות ולמה. החלטתי לפתוח בטיפול פולארי (בשכיבה על הצד עם כרית בין הברכיים) כדי לשפר את הזרימה בגוף ואח”כ לעבור לכפות הרגליים להניע, להרחיב את האגן, להגמיש את השרירים שזה הזמן הנכון בשבילם להתחיל להרפות וכמובן לטעון באנרגיות כדי לתת לה את הכוח לעמוד בחוויה המתקרבת. היא התמסרה לטיפול ואף נרדמה בחלק מהזמן. לקראת סוף השעה, אמרה לי שמתחילה להרגיש התכווצויות. נפלא! הטיפול משיג את מטרתו. למחרת בערב שלחה לי ווטסאפ מחדר לידה. לא היה אדם מאושר ממני. ביום שאחרי שלחה לי תמונה של תינוק יפהפה וסיפרה שמרגישה נפלא. אלה המקרים שבהם אני מקבלת באופן מיידי מהנתינה. אין לי מילים לספר על החוויה העוצמתית שאני עוברת, על המימוש המופלא של הרצון לעזור ולעשות טוב לאחר, על מימוש המטרה שלשמה נהייתי רפלקסולוגית. אחרי טיפול כזה, כל שנותר לי להגיד הוא: תודה, תודה, תודה. שלכם, נועה
